נדב אלימלךהפרעת קשב וריכוז (ADHD) נתפסת לרוב כבעיה “בית ספרית” או נוירולוגית נטו, המטופלת בעיקר באמצעות תרופות והקלות במבחנים. עם זאת, כל הורה לילד עם ADHD יודע שההפרעה משפיעה על כל היבט בחייו של הילד: על היחסים עם האחים, על המעמד החברתי, על הדימוי העצמי ועל הביטחון ביכולותיו. גישות מודרניות של טיפול בהפרעות קשב וריכוז אינן שוללות טיפול תרופתי, אך הן מדגישות את הצורך הקריטי במעטפת רגשית ומיומנויות התנהגותיות משלימות. ללא טיפול בהיבטים אלו, הילד עלול לגדול עם תחושה שהוא “פגום” או “עצלן”, תווית שקשה מאוד להסיר בבגרות.
המעגל הרגשי של ADHD
ילדים עם הפרעות קשב חווים תסכול מתמשך. הם לעיתים קרובות אינטליגנטיים מאוד, אך הפער בין היכולת הקוגניטיבית לבין הביצוע בפועל יוצר מתח. מתח זה מוביל לא פעם להתפרצויות זעם, הימנעות ממטלות או ליצנות כיתתית כפיצוי. טיפול רגשי ממוקד, המשלב כלים מעולם ה-NLP, עוזר לילד לזהות את הטריגרים הרגשיים שלו. העבודה מתמקדת בשינוי הדיבור הפנימי: מ”אני לא מסוגל לשבת בשקט” ל”אני לומד טוב יותר כשאני בתנועה”. שינוי המסגור (Reframing) הזה הוא קריטי לבניית דימוי עצמי חיובי.
מיומנויות חברתיות כבסיס להצלחה
אחת התופעות הכואבות הנלוות ל-ADHD היא קושי חברתי. אימפולסיביות, קושי בקריאת סיטואציות חברתיות או חוסר סבלנות עלולים להוביל לדחייה חברתית. במסגרת טיפולים המתמקדים במיומנויות חברתיות לילדים, הילדים לומדים “לפענח” את הקודים החברתיים. הם מתרגלים הקשבה, אמפתיה, המתנה בתור וניהול קונפליקטים. שימוש בטכניקות דמיון מודרך מאפשר להם “לתרגל בראש” סיטואציות חברתיות מורכבות לפני שהן מתרחשות במציאות, מה שמפחית חרדה ומשפר ביצועים בזמן אמת.
מעבר לבעיה הלימודית
חשוב להבין שלעיתים מה שנראה כבעיית קשב הוא למעשה סימפטום של מצוקה רגשית אחרת. בעיות רגשיות אצל ילדים, כמו חרדה, פרפקציוניזם או דיכאון, יכולות להתחפש לבעיות קשב. אבחון וטיפול הוליסטי המסתכל על הילד כמכלול – גוף, נפש וסביבה – מאפשר לזהות את השורש האמיתי של הקושי. כאשר מטפלים בחרדה או בביטחון העצמי, לעיתים קרובות רואים שיפור דרמטי גם ביכולת הריכוז, ללא צורך בהתערבות חיצונית נוספת.