אביעד ברטובפיברומיאלגיה (FMS), דאבת השרירים בעברית, היא תסמונת כרונית המתאפיינת בכאב כרוני בשרירים, בשלד ובגידים בכל הגוף, ולרוב סובלים גם מעייפות ומתשישות מוגברת. התסמונת הכרונית פוגעת באופן משמעותי וקשה באיכות החיים ובתפקודי היומיום, החולים סובלים מפגיעה בתפקוד המקצועי, המשפחתי והחברתי.
דאבת השרירים – רקע כללי על התסמונת
פיברומיאלגיה היא תסמונת מוכרת בעולם הרפואה, וחוקרים החלו לחקור אותה כבר בתחילת המאה ה-19. בשנת 1976 הוטבע המושג פיברומיאלגיה ומשמעו כאבים בשרירים וברקמות החיבור הסיביות של השריר. ארגון הבריאות העולמי הכריז בשנת 1992 על התסמונת כמחלה הקשורה לקבוצת המחלות הראומטיות. התסמונת מהווה מחלה שכיחה ועל פי הערכות המומחים כ-3% עד 4% מכלל האוכלוסייה סובלים ממנה, בישראל הסטטיסטיקה מצביעה על כ-2.5%, כאשר התופעה שכיחה יותר אצל נשים בהשוואה לגברים.
התסמינים העיקריים הם של התסמונת הם כאב כרוני מפושט במערכת השרירים בכל הגוף, הכאבים מורגשים בעיקר לאורך עמוד השדרה ובאזור הגב והצוואר, בגפיים העליונות ובגפיים התחתונות. כמו כן, חולים המאובחנים בדאבת השרירים עשויים לסבול מתסמינים כמו רגישות ללחץ ולנגיעה על נקודות שונות על פני גופם, מהפרעות שינה קשות, מקושי להירדם, מעייפות מוגברת בשעות היום ומסימפטומים נוספים כמו כאבי בטן, נפיחות באזור הבטן, מתן שתן מוגבר, קשיי ריכוז וזיכרון ועוד.
איך מאבחנים את מחלת הפיברומיאלגיה?
אבחון פיברומיאלגיה מבוסס על תיעוד המחלה על ידי החולה ובעזרת בדיקות גופניות פשוטות יחסית. בשנת 1990 נקבעו הקריטריונים לאבחון המחלה על ידי האיגוד הראומטולוגי האמריקאי, הקריטריונים הגדירו כי בהתקיים כאב מפושט בכל הגוף (בעיקר בגפיים העליונות והתחתונות ועל פני עמוד השדרה) לתקופה של לפחות 3 חודשים, ובנוכחות של 11 מתוך 18 נקודות רגישות בבדיקה הידנית והגופנית – ניתן לקבוע כי החולה סובל מפיברומיאלגיה.
יחד עם זאת, אין עדיין בדיקה במעבדה או באמצעי הדמיה לצורך אבחון המחלה, לכן במקרים רבים המטופל נאלץ לעבור שורה ארוכה של בדיקות ואבחונים כדי למצוא את הבעיה ממנה הוא סובל וכדי לשלול מחלות אחרות, בעיקר מחלות דלקתיות שאחד מהתסמינים שלהן הוא כאב מפושט.
האטיולוגיה של המחלה אינה ידועה באופן מלא, לכן החוקרים משערים כי התסמונת מתפתחת על רקע גנטי או בגלל גורמי דחק שונים, לרבות טראומה או חבלה גופנית. כנראה ששילוב של כמה גורמים יחד גורם להתפתחות המחלה, ויש חולים הסובלים ממנה על רקע של מחלות דלקתיות אחרות כמו דלקת מפרקים שגרונית.
שיטות טיפול
הטיפול המוצע כיום לחולי פיברומיאלגיה הוא טיפול תרופתי בשילוב טיפול שאינו תרופתי. הטיפול התרופתי מבוסס על תרופות שונות המשפיעות על עיבוד הכאב במערכת העצבים המרכזית, וחלק מהתרופות מיועדות במקור לטיפול נוגד דיכאון.
הטיפול הלא תרופתי מבוסס על פיזיותרפיה, טיפולים מעולם הרפואה המשלימה, טיפול פסיכולוגי משלים, פעילות גופנית (בעיקר פעילות אירובית כמו שחייה, רכיבה על אופניים, ריקוד וכו’), טיפולי הידרותרפיה ועוד.
טיפולי פיזיותרפיה לחולי פיברומיאלגיה
טיפולי פיזיותרפיה מסייעים באופן משמעותי לחולי פיברומיאלגיה, הטיפול מבוסס על טכניקות שונות לשחרור שרירים ורקמות רכות במטרה להקל על הכאב. הטיפול כולל שחרור נקודות הדק בשרירים מאחר ואלו נקודות רגישות הגורמות לחלק מהסימפטומים של המחלה. הטיפול כולל תרגילי פיזיותרפיה לגב ולחלקים נוספים לחיזוק ולשיפור סיבולת לב ריאה, לשיפור טווח תנועה ולשיפור התפקוד הכללי של מערכות הגוף.