אחד המיתוסים הנפוצים והמסוכנים ביותר בתחום המשפט והתקשורת, הוא האמונה המוחלטת שאם משהו הוא נכון ועובדתי, אפשר לפרסם אותו בכל מקום, בכל זמן וללא כל השלכות. אנשים רבים שנתבעים בגין הוצאת דיבה מגיעים אל כותלי בית המשפט בביטחון עצמי מופרז וטוענים להגנתם: “אבל זו האמת לאמיתה! יש לי הוכחות!”. אולם, הם מופתעים מאוד לגלות שהמציאות המשפטית בישראל מורכבת הרבה יותר, ושהאמת לבדה, ככל שתהיה מדויקת, אינה תמיד מספיקה כדי להעניק להם חסינות מפני תשלום פיצויים כבדים.
שני התנאים המצטברים בחוק: לא די בעובדות
חוק איסור לשון הרע קובע הגנה מרכזית שנקראת הגנת “אמת הפרסום” (או במונח העממי והמוכר – “אמת דיברתי”). כדי ליהנות מהגנה קריטית זו ולהימנע מתשלום פיצויים לנפגע, המפרסם חייב להוכיח בבית המשפט שני תנאים מצטברים, ולא רק אחד:
הדבר שפורסם היה אמת עובדתית: על המפרסם מוטל הנטל להביא ראיות מוצקות וחד-משמעיות לכך שהעובדות שפרסם אכן נכונות. לא מספיק לומר “שמעתי ממישהו” או “הייתי בטוח שזה נכון”.
היה בפרסום “עניין ציבורי”: זהו המוקש הגדול ביותר שעליו נופלים נתבעים רבים. בית המשפט בוחן בקפידה האם לציבור היה אינטרס אמיתי ולגיטימי לדעת את המידע הזה. יש הבדל עצום בין מידע שתורם לחברה (כמו חשיפת שחיתות או אזהרה מפני עסק נוכל), לבין מידע מציצני שפשוט “מעניין” את הציבור הרעב לרכילות.
האמת כפגיעה בפרטיות: כשהמציצנות עולה ביוקר
אז מה קורה אם המידע אכן נכון ועובדתי, אך אין בו שום תועלת או עניין לציבור הרחב? נניח, פרסום פוסט פומבי על כך ששכן עובר טיפולים רפואיים מורכבים ורגישים, חשיפת רומן ישן של קולגה לעבודה, או פרסום פרטים על מצבו הכלכלי הקשה של קרוב משפחה.
במקרים אלו, גם אם המידע מדויק להפליא וניתן להוכחה, עצם פרסומו ברבים מהווה עוולה משפטית חמורה. לא רק שמדובר בתביעת דיבה (שכן הגנת “אמת דיברתי” נופלת עקב חוסר בעניין לציבור), אלא שהדבר מהווה גם פגיעה בפרטיות בוטה. פרסום ענייניו האישיים והאינטימיים של אדם בניגוד להסכמתו הוא עבירה עצמאית, החושפת את המפרסם לתביעה נפרדת.
פנו לעו”ד לשון הרע
לפני שאתם ממהרים לפרסם “אמיתות” כואבות על אנשים אחרים ברשתות החברתיות, חשבו פעמיים האם זה באמת עניינו של הציבור. ואם אתם נמצאים בצד השני – אם נפגעתם מפרסום אמיתי אך חודרני, משפיל וחסר כל תועלת ציבורית, דעו שיש לכם זכויות חזקות.
עורך דין לשון הרע מיומן ומנוסה, כמו עו”ד טלי בן סימון, ידע לנתח את הפרסום לעומק, לשלול את הגנת “אמת דיברתי” של המפרסם על ידי הוכחת היעדר עניין לציבור, ולתבוע בנחרצות את הפיצוי המקסימלי המגיע לכם בגין הפגיעה הקשה בשמכם הטוב ובמרחב הפרטי שלכם.
